החלטה בתיק בש"פ 7318/05

1.        בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ח' כבוב), בתיק ב"ש 91886/05, מיום 14.7.05, לפיה הוחלט, כי העורר ישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים כנגדו.

2.        כנגד העורר הוגש ביום 1.6.05 כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גרימה לאדם לעזוב את מדינתו לשם עיסוק בזנות, ניסיון להבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, וגרימה לקטין לעזוב את מדינתו לשם עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות. 

           על-פי עובדות כתב האישום, אשר כולל שמונה אישומים שונים, נטען, כי העורר גרם במספר רב של הזדמנויות לנשים לעזוב את מדינותיהן וזאת על מנת לעבור לגור בישראל ולעסוק בזנות. כך, במועדים שונים אשר מצוינים ומפורטים בכתב האישום, קיבל העורר פניות מגורמים שונים בישראל לאיתור נשים ממדינות חבר העמים, בכדי שיביאן לעסוק בזנות בארץ. ואכן, כך עשה העורר וזאת באמצעות קשריו עם סוכנים מקומיים המתגוררים בחו"ל. העורר דאג לסידורי הבאתן של הנשים, רכש עבורן כרטיסי טיסה למצרים, הסדיר את אשרות הכניסה שלהן לשם ואף תכנן ודאג להברחתן אל תוך שטח ישראל דרך גבול ישראל-מצרים.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-משפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 14.7.05, הורה בית-המשפט, כי העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים נגדו.

           בהחלטה נקבע, כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר וכי נראה, שהעורר היה המבצע העיקרי בעבירות נשוא ערר זה. עוד נקבע, כי העורר היווה חוליה חיונית אשר בלעדיה העבירות לא היו מתממשות. בנוגע לחלופת מעצר, נקבע, כי לא ניתן לתת בעורר אמון, כאשר הוא אינו תושב ישראל, מרכז חייו נמצא ברוסיה והוא אינו מתגורר כאן כבר שנים. בנוסף נקבע, כי לאור העבירות המיוחסות לו וקשריו הענפים והשונים, יש חשש שימשיך בעיסוקו זה גם בעת ניהול משפטו. לפיכך הוחלט כאמור, להשאירו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

4.        בא-כוח העורר טוען, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שקבע, כי תפקידו של העורר הינו המרכזי בפרשה זו. לטענתו, שימש העורר פונקציה טכנית ומצומצמת של הלנת הנשים, דאגה לסיגריות וכדומה ולא יצר קשר עם הנשים טרם פנו לאותה הסוכנת שהפנתה אותן. לפיכך, למעשה, כל אחת מהמתלוננות כבר הייתה הלכה למעשה עם החלטה מוגמרת לעזוב את מדינתה כפי שחלקן עשו בעבר. כמו-כן, טוען בא-כוח העורר, כי אין בידי המשיבה ראיות לכך שהעורר הוא שגרם למי מהנשים המתלוננות לעזוב את המדינה בה הן מתגוררות על מנת לעסוק בזנות. עוד לטענתו, לעניין השליטה, לא הייתה לעורר כל יכולת שליטה על הנשים. במיוחד אמורים הדברים לטענתו, לאור העובדה שכאשר מספר נשים הביעו מורת רוח לגבי זמן שנמשך ושהעורר לא מחיש את העניינים, העורר נתן להן את הדרכונים שלהן ואמר שהדרך בפניהן פתוחה ושיוכלו לצאת מהמדינה. שתיים מהן אכן עזבו והעורר לא עושה דבר על מנת לעצור אותן. כמו-כן, לטענת בא-כוח העורר, לעבירות המיוחסות לעורר לא מתלווה אף סממן של כליאת שווא, אלימות פיזית, או עבירות מין. עוד מוסיף וטוען בא-כוח העורר, כי העורר הינו אזרח ישראל משנת 1995, ואף הייתה לו מסעדה ברחוב מרכזי במוסקבה, לפיכך, לטענתו לא מדובר במי שהתפרנס כל חייו מעיסוק בפלילים. בנוגע לחלופת מעצר, טוען בא-כוח העורר, כי ניתן להסתפק בחלופה ראויה כדי לאיין את מסוכנות העורר באמצעות ניתוקו מסביבתו במוסקבה. שהרי, מרבית המתלוננות נמצאות כעת בחו"ל וחלקן במעון סגור. לטענתו, יש בכך כדי להפחית מהחשש לשיבוש הליכי חקירה. בנוסף לכך, לטענתו, ניתן להשתמש בפיקוח אלקטרוני כחלק מתנאי חלופת המעצר.

           מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי אין דרישה שהעורר ישדל או יניע את הנשים לזנות. ברגע שהוא ארגן את התשתית לעזיבת אישה את מדינתה בכדי לעבוד בזנות - כבר בוצעה  עבירה. לטענת באת-כוח המשיבה, העורר עמד במרכזה של רשת סחר בנשים למטרות זנות. במסגרת פעולותיו הועברו לרשות העורר נשים, והוא שיכן אותן בדירות, טיפל בהברחתן דרך גבול מצרים, נטל דרכוניהן, הסדיר את אשרות הכניסה למצרים והכול בתיאום עם סוחרים בארץ. לטענתה, העורר אף נתן לנשים הוראות ברורות כיצד להתנהג ולקטינות אמר לשקר בקשר לגילן. לטענתה, עולה מחומר הראיות, כי העורר היה ידוע ומוכר כמי שעוסק בכך. בנוסף לטענתה, הדרכונים של הנשים היו בכל העת בידי העורר. כמו-כן, לטענת באת-כוח המשיבה, לאור העובדה שהעורר היווה צומת מרכזי ברשת של יבוא נשים לארץ לצורך עיסוק בזנות והינו בעל קשרים רבים עימם הוא יכול להמשיך להיות בקשר בנקל גם בעת הימצאו במעצר בית, מסוכנותו ברורה ולא ניתן לאיינה. זאת, אלא על ידי השארתו של העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו וכך היא מבקשת מבית-משפט זה להורות.

           לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים ולאחר שעיינתי בהחלטת בית-המשפט המחוזי ובתיק החקירה, הגעתי למסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לאור הנסיבות בעניינו, לא מצאתי, כי נפל פגם בהחלטה להשאיר את העורר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           העורר אישר בחקירתו, כי עבור כל בחורה בה טיפל, קיבל סכום של 800-900 דולר, אשר כלל כרטיס טיסה, כרטיס SIM לטלפון במצרים, אוכל, דמי מחייה ובית מלון. לדבריו, סכום זה לא כלל את הרווח שלו, כאשר על כל בחורה הרוויח סכום של 150 דולר. העורר אף אמר בחקירתו, כי סכום זה אינו כולל סכום אחר שהועבר על שמו, אשר על-פי חישוב עומד על סך של 9,800 דולר. בנוסף, כאשר נשאל העורר בחקירתו על רשימה עם פירוט של עסקאות שנעשו באמצעות חברת ווסטרן יוניון על שמו, הודה ביחס להעברה על סך של 500 דולר שנשלחה על שמו, כי קיבל סכום זה מאדם שהכיר, בכדי לקנות כרטיס טיסה למצרים עבור בחורה. בתשובה לשאלות החוקרים, אמר העורר, כי ידע שהיא טסה לשם למטרות העבודה בזנות וכי הוא אף אכן ידע מה עיסוקו של האדם אשר הזמין ממנו בחורה זו. בתשובה לשאלה אחרת, ענה העורר, כי בנות שהיו מגיעות לארץ, היו הולכות לעבוד בזנות אצל אלו שהזמינו אותן דרכו וביניהם אדם בשם בני. הוא אף אמר "אני ידעתי שפה מוכרים וקונים בחורות". לאחר שצפה בקלטת חקירתו ברוסית, אמר העורר, כי מתוך שמונה בחורות ששלח, קיבל בני שש ולגבי שתיים נוספות הוא אינו יודע מה עלה בגורלן. הוא אף אמר: "קיבלתי כסף מבני לדרך של שתי הבחורות האלו אבל לא הרווחתי מזה כלום כי הן לא הגיעו בסופו של דבר לבני אני לא יודע איפה הן." באותה חקירה גם אמר, כי " מסרתי שלוש מאות דולר לבחורה שהביאה שתי בחרות אחרונות מרוסיה ואחרי זה בני עוד הסתדר איתה אני לא יודע איך." כאשר נשאל העורר בחקירה אחרת לגבי בחינתו את מראן החיצוני של הבחורות, ענה: "זה חשוב לו כנראה בשביל עבודה, כמה שנראות יותר טוב, זה יותר טוב. הן צריכות לעבוד בזנות." הוא אף אמר, כי נהג להעביר דיווחים לבני על מראן של הבחורות, גזרתן והאם הן "עקומות". כל אלו, מעידים על מעורבותו הפעילה של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

           כאמור, טען בא-כוח העורר, כי העורר אינו נחשב מבצע עיקרי של העבירות שיוחסו לו, אלא מדובר לכל היותר בעבירות סיוע בלבד. בעניין זה מקובלת עלי קביעתו של בית-המשפט המחוזי על פיה אין נפקא מינה לצורת התממשותה של העבירה אם מדובר בכזה שהינו המתכנן המממן או המסייע, כאשר המדובר בענייננו בשרשרת שלמה וכל אחד מהמעורבים מהווה חולייה בלעדיה העבירה לא הייתה מתבצעת ולא הייתה יוצאת אל הפועל.

           עוד עולה מחומר החקירה, כי העורר אכן הינו בעל קשרים ענפים עם גורמים רבים בארץ ובחו"ל ונראה, כי הוא יוכל להמשיך להיות איתם בקשר, באם יימצא במעצר בית. יתרה מכך, קיים חשש ממשי בעניינו של העורר, כי הוא ימשיך לפעול בעיסוקו זה גם בעת ניהול משפטו. כמו-כן, העורר אינו תושב ישראל, אינו מתגורר כבר שנים בישראל וכאמור, מרכז חייו נמצא ברוסיה. זאת גם לפי דבריו בחקירתו, בה העיד, כי אינו מתגורר בישראל כבר כארבע וחצי שנים. לפיכך, לא נראה, כי בענייננו, חלופת מעצר תוכל לאיין או לנטרל את מסוכנותו של העורר.

           סוף דבר, החלטתו של בית-המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת ולא מצאתי מקום להתערב בה.

           על יסוד כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערר.

           ניתנה היום, יז' באב תשס"ה (22.8.05).

                                                                             ש   ו   פ    ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.         התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: